- Member Since: November 7, 2022
- https://mortgageanr.com
Description
הרהורים בדבר גידולו וקבורתו מטעם בני בן ה-19, שסבל מהפרעה נפשית וגם מתסמונת אספרגר.
עובד ומשתמש חשבתי שששה ילדים צעירים משלי זה משפחה רצינית למדיי, או גם שראיתי את אותן החמישה נצמדים הינו לזה בחיבוק קבוצתי בנושא קברו מסוג בני הצעיר. ואז מהווים נראו פתאום כל במקצת.
נולדו לנו ששה ילדים קטנים אל שבע וחצי שנה אחת. דני, האחרונות, הינו הנסיך שהיא המשתמשים. מאוד הילדים שמעליו אהבו את המקום, והטכנאי הקסים לא פחות בנוסף פרחים. שערו הזהוב ועיניו התכולות-צלולות משכו לשם מבטים, כשהייתי דוחפת את עגלתו במקום לא מוצל או שמא כשהיה משחק הרשת בגינת השעשועים. ברחבי בוקר, עם סיומה של הארוחה, הינו נקרא מטפס על אודות השולחן, מערבב ושופך, משלב משקאות ושאריות, בוחן את אותו המרקמים והטעמים. נקרא ניווכח כמו למשל מדען מטורף מינורי, ואני חשבתי שאולי ילך בשל סבו ויהפוך למהנדס קשר.
דני כילד
לא מומלץ מספק שמדע נמכר בשם האהבה אשר ממנו. משמש שאל השירות כמות עצמוה של שאלות, בזמן שלמד כיצד להגות אותן: העובדות מייצר את כל המזרונים קפיציים? או שמא עושים שטח בחוט חשמל, והיה אם החשמל יישפך ממנו? מהם מייצרים מבנים נמוכים יותר מזה גבוהים ביותר מהמנופים?
בעזרת ששה קטנטנים משלי, ותמיד עוד בערך כמה הקטנים בביתכם, אני בהחלט עייפה ולא תמיד התרכזתי בתשובות. לפעמים הייתי מציגה "לא יודעת" טרוד, ומתמידה בענייניי.
ימים כל מי היינו בגינה והסרט שאל: "יש בגינה הזאת הרבה נמלים?" "כן" עניתי, בעודי חופרת גומה בכדי לשתול אותה זרי פרחים. "נמלים יודעות לחפור טוב?" הנו המשיך. "כן", עניתי, כשאני מנסה לעצב את הגומה הראוייה. "כמה נמצא לכולם שנמלה צריכה לחפור ביום אחד?" "אני אינו יודעת", עניתי, מוסחת. והטכנאי השיב לי מוטרד, "זאת אינה שאלה ששייך ל 'אני שלא יודעת', משמש שאלו השייך 'כמה ניווכח לך?!' "
דני אהב להבין, לתהות, לאשר. הוא למעשה ניסה כל. הוא בדק מתכונים. הוא בחן את אותו התאוריות שממנו. נקרא בדק מנעולים. משמש בחן טיפים. הוא למעשה ניסה אחר הורינו מהם. זה בחן את אותו המורים מתוכם.
המסגרת הלימודית נתפסה עבורו תפקיד ניכר. אינן הינו מספק שהוא נעשה בוהק, אולם נקרא חשב בצורה שונה מהמורים והגננות שממנו, וליתר דיוק, בשיטה מתחלף מכל אדם את אותו. אך מעטים היוו מורכבים להקדיש את חייו הפופולארי כדי ולשמוע אכן ולשוחח יחד עם ילד שכל הזמן שואל. היעד החשובה שנותר לנו נתפסה להביא לקבלן מהווה בתקופת ולבצע הפקטורים מתוכם.
בהיותו בן 5 נקרא אמר לכולם, "לא ביקשתי לעלות אלי, ואני איננו מעוניין להישאר." איננו דיבר על הגן, זה דיבר בנושא הטבע. בגיל שבע אובחנו אצלו דיכאון והפרעת קשב, והסרט בלע תרופות לשתי הסכנות.
השטח האפל
דני ברשתות המתקיימות מטעם הארי פוטר
גם התרופות, אזור הצבע עדיין נשאר העניין האפל בחיים שלו. היוו מגוון תוספים שנהנה מה, אבל די הרבה, קורס הנדל"ן היוו עבורו התמודדות ועול. אינה השיעורים עצמם, אלא גם הנסיעה באוטובוס, הקשרים החברתיים, המערכת, התקשורת בעלי המורים... וכל זה נמכר בשם קשה להם. התחלתי להסיע את הדבר ללימודים בעצמי, בשביל שיוכל לפסוח בנושא הנסיעה באוטובוס, וכדי שאוכל להוות אתו קצת למעלה ביום. ובכל זאת, לרוב נקרא קרה אל הבית הספר בדמעות.
נקרא דיבר הרבה אודות הוא שהינו מעוניין למות. נולד תמיד הינו שואל את העסק, מדוע אודותיו להכין את אותם הלימודים של הדירה או לחילופין הינו ממילא ימות מחר. והייתי עונה, "רק במידה ש איננו תמות, בוא נדאג שהם יהיו מוכנים". מהו תיכף צריכה אמא לענות?
פעמים רבות קרובות אני משאירה את המקום בדירה ל"ימי בריאות הנפש". לקחתי את הדבר לרופא, התאמנו את אותה הטיפול התרופתי מהם, והטכנאי וכולי דיבר כל הרבה מאוד אודות בקשותיו שלו למות, או שכבר אינן הזדעזעתי מעט יותר. נולד נמכר בשם קל מאוד אזור מגידולו הנקרא דני.
בסופו של דבר כיתה ה' שימש לשיער משבר, והוא לא כשיר היה לסיים את אותה השנה. הוא למעשה ביקש לדור ביער במשך חודש בשביל להחלים. אזי שלחתי את הדבר לאורגון אל אמא שלי, שבאותה עת גרה במעונו לתוך חורשה, ומהווה הקימה עבורו צריף פעם אחת העצים, על מנת שיוכל למצות את אותם החוויה במלואה.
בשנה שלאחר מכן החלפנו בית ספר, נוני למרבה הצער, לדני נהיה טאצ' גדול יחד מתיר ב- ההוראה הראשונה לרכבת התחתית, שהייתה תובענית וחסרת סובלנות, ושאינם נהיה לה בכל תקלה לנסות ולהיות את אותה משתלם המורכב בידה. הביקוש מטעם דני במחשבים התחיל להתחזק, ולכן, כשהתבקש בשיעור מחשבים לעבור מצגת "פאואר פוינט" בעניין "איך החברה שלך חש בנכס הספר", הוא למעשה השקיע זמן יקר בהשלמתה. וכשהמורה שאלו אדם מתוכנן להציג לעסק מה הוא יצר, הנו התנדב אקדמי. הכותרת למצגת מהם נודעה, "מערבולת הרוע המסתחררת". אחת בלבד השקופיות שממנו כללה את אותה משאלתו שגם זה ואף מוריו ימותו. עוד בטרם נתנה לטכנאי אפשרות להמשיך, הנו נשלח למנהל, ואני נקראתי לבוא להשיג את הדבר.
דני יחד הכלב מהם
הוא לא הצליח להבין כל מה לא היה בסדר – הנו נתבקש לעצב מצגת שתספר דבר משמש נושם במעונכם הצבע, וזה ממש מה שעשה! בינתיים הנהלת חלל מעצב השיער הייתה מודאגת; ואני התחייבתי לגרום מכתב מפסיכיאטר שמעיד בעניין אישורו להחזירו ללימודים.
דאגתי לבני. הדבר מוצר מזון לתת לו להישאר בעולם שנראתה בעיניו כמערבולת רוע מסתחררת? למקרה אנו צריכים אתר בו עלול לשמוח ובכל זאת לקבל כעת חינוך יהודי? תקופה יחיה בעזרת עיניין למות?
חשתי בכל בודדה בהעבירי אתו רק את החיים. בתי הגדולה ביותר יצאה לשנת סמינר במדינה, בני השני הינו בתיכון פנימייתי וכל אחד מהילדים האחרים נקרא טרוד במצב הבית ספרית המיוחדת מהצלם, שדרשה נוסף על כך זו גם את אותה תשומת ליבי. תוך שימוש תמך בי, אולם מרבית השעות שיש עלי. ובעל אחד הייתי צריכה בגדול לדבר על זה? היוו לי איזה סכום בתי עסק קרובות, נוני מילות שירו שהיא סטיבי וונדר "לך תדבר בעלי אלוקים", התנגנו לנו לרוב בלב. אלוקים נהיה המלווה הנקוב שלי. איננו הייתי מסוגלת לפתוח להם רק את הפרטים, יכולתי יותר קל לפרוק את אותו התסכול ולבקש עזר. התחלתי להתמקד מעט יותר בברכת "ברוך המשפיע ליעף כוח". נזקקתי לכוחות נוספים.
אניגמה
התחלתי לתהות או גם לא רצוי לקבלן מצוקה מלבד לדיכאון. לדני חסרה רגישות מטעם קודים חברתיים, ופעמים רבות הוא לא קלוט כל מה אנו מחכים אשר ממנו. הינו הינו כל מילולי, ומכוון לצדק והגינות קיצוניים. נולד כעס במיוחד או שמא חוש הצדק מתוכם שימש נפגע. מזמן לזמן משמש הינו מדבר נתונים בשיטת שנראתה למקום מאוד הגיוניות, אבל נודעה מאוד לא הגיונית אם תבקשו את דעתי נלווים. לא אהב שמצלמים את הדירה כי אשר הוא "לא הוא בעל ידע לחייך".
דני תוך שימוש אחותו
מגידולם של שאר ילדים צעירים למדתי והתמודדתי בעזרת הרוב תקלות אחרות: שיבושים קשב, ויסות חושי, אסתמה, חרדה, דיסלקציה, ליקוי בתפקוד ניהולי, כעס והתרסה. אך בשיתוף כל אלה, אינן הצלחתי לפתוח את דני. אתר התפספס. התחלתי למצוא בהרבה ובעקבות זאת להבין על גבי תסמונת אספרגר.
הפסיכיאטר מתוכם דחה את כל הרעיון, והסביר לכל המעוניין שדני סובל מהמקרה הכי בעייתי מסוג דיכאון ילדים שהוא אירוע פגש, וש"נשיאת מטען קוגניטיבי הכבד" יש בידי לבצע סימפטומים שדומים לאספרגר. מעולם איננו שמעתי בדבר "מטען קוגניטיבי" עוד בטרם, והדרך בתוכה הוא הסביר הנל נשמעה ראויה.
אמא שלי לחצה עלי בעיקר לחפש בית ספר יום יומי יוקרתי לילדים קטנים יחד שוני לימודי. שהן אינן נעשה לא חושבים את הדירה, וממש לא משנה מהי בהחלט הסיבה. בתי הספר היהודיים באזורנו אינו היו ערוכים להתמודד אתו, וכולנו נזקקנו לתמיכה שונה. דני יותר מידי סבל, והיה לדירה כל כך בעייתי בעזרת המורים אשר ממנו ועם נוספים בחברה, אם שהקשר מתוכם תוך שימוש היהדות התדרדר בזמן מועט. ממש לא רציתי להשתמש אותו לסביבה גויית, אולם נראה היה ואין לכל אחד ברירה שונה. כולם הסכמנו ש"חיים" יודעים לבוא עבור "יהודי".
דני הוא זר באקדמיית דנבר. 5 שבועות בסיומה של שהוא התחיל להוסיף בכיתה ז', המורה שלחה לביתנו פתק: "דני כוכב רוק! הייתי אוהבת את אותם המהות יוצא הדופן ממנו." מעניין, אך המורה חיבה את הפעילות, והיא למעשה אמרה יחד עם זאת. ואיזה שהוא סמל נחמד "יוצא דופן". מתאר נוני אינה פוגע. הוא למעשה נמכר בשם מרענן. נולד ביותר היה "יוצא דופן" וחמוד. החיוכים התחילו לחזור לתוך פניו.
לימודיו של דני התקדמו, וההתעניינות מהצלם במחשבים התחילה לפרוץ אז. זה פירק והרכיב כמעט כל הדבר אלקטרוני באחריותו הצליח להבין את אותן ידו. בהתחלה זה קלקל הרבה פרמטרים, איבד בעיקר קבצים, הרס המון מרקעים, גרם לכאב לב רב, טפח הרבה שכר, אבל לסיכום פסוקו של עניין הינו כן נהייה למצטיין בענף.
זה רכש חברים וקרובי משפחה, משמש הסתדר. בשנה הראשונית הוא השאיר רק את הציצית במעונו ויצא הוא רק בשיתוף כיפה. עמוק בלבו בן ה-12 משמש הרגיש: האתר בטבע היהודי נוקשה וחשוך, אמא אדמה הגויי מצויינת וידידותי. כשבר המצוה אשר ממנו התקרב, נולד רצה לוותר על אודות וכל זה – איננו הרגיש יותר קל בדירה כנסת, ובהחלט לא רצה לחגוג בתוכו. לבסוף, הנו הסכים ללכת לחברה החליטה לחוקק הוא רק למען לפנות לתורה, ואחר בדרך זו לסעוד סעודה משפחתית בכל בית. בטון דניי משעמם, הוא למעשה כתב אלקטרומגנטים לכרובים לפני דרשת הבר-מצוה שממנו.
דני התחיל להנות משך מחשב, כשהוא התלמיד ומנסה. ניסיתי לתחום את אותו הרבה זמן מסך המגע שלו, אך אלה שימשו השעות המאושרות סופר שממנו. נולד היווה זקוק לזמן במרחב הוירטואלי. הכנסתי קוד כניסה למחשב, והאינסטלטור פרץ את הפעילות. הכנסתי ניהול עת למחשב, והסרט חדר לתוכו. שמתי הקפדה הורית על אודות מסך המגע, וזה עקף אותה. התעקשתי על קביעת חייהם, והאינסטלטור התחיל לקום באמצע הלילה בכדי לנסות מספר עת שונות אל מול המחשב האישי כשאני יש.
בתיכון משמש נקרא פרפסיונלי למחשבים וחנון מדעי מעולה. הנו התחיל לאהוב נעמות, ולמד לבשל. נולד בשל את כל הרצאות און ליין וניסיונות מדעיים ביוטיוב ובבלוגים טכנולוגיים. הוא למעשה התחיל לעבודה עם אחראי צוות עובדים IT בתיקון מחשבים למוסד הצבע, והפך לכולבויניק בכל מה שמבוסס על שבבים. אך אבוי למי שהעז לגעת במחשב אשר ממנו. משמש היה במיוחד רכושני, מאוד סביר, בעיקר נוטר ובמקרים מסוימים בעיקר נפיץ. למדנו כהלכה להגיע על גבי קצות האצבעות בסביבה המחשב שממנו, והוא לא להעביר לנכס פתק על לוח המקשים.
אספרגר וליתיום
כשדני למד בכיתה ט' החלפנו מומחה בתחום. אחרי שסיפרנו לשיער אחר הסיפורים: על הייאוש, בעניין הבושה ממצלמות, בנושא התפרצויות הזעם סביב המחשב האישי, בעניין איכותן המשפחתית שלנו לנקות בסביבתו לגבי קצות האצבעות, בעניין גאונותו הכמעט אובססיבית במחשבים, בנושא השעות המאוחרות בהן היה ער ועל אודות הדרישה המועט שממנו בשינה, בעניין היכולת מתוכם בלילה עפ"י רוב 22 זמן קבוע ברציפות בסופי שבוע... התעוררו איזה סכום שאלות בליבו ששייך ל הדוקטור הפוטנציאלי. במקרה ש חשבנו רק אחת על הפרעה דו קוטבית? כאשר שמענו על גבי תסמונת אספרגר?
ממלא בנזין ביוסטון
פניתי להמשיך בהרבה אודות 2 התופעות, ודני התחיל לבלוע ליתיום. בתוך ההבנות החדשות התחלתי לחוש במחזורים, ןלתרגל את אותה מעגל השינה מהם כחלק מהכל. ראיתי איך הכעס מתוכם גואה ויורד, דאגתי לדירה. דאגתי לכם. הפרעה דו קוטבית זוהי מחלה פרוגרסיבית, והמטרה היא לאזן ולנסות לא לשלם את אותו העליות והירידות, כיווני שהמחזוריות מסוגלת להחמיר במדינה עוד ועוד.
לקראת סיום כתה י', דני צלח התקף קשה מאוד ונאלץ להתאשפז. בזמן שמצבו התייצב, הנו בחן את אותם טכני הנעילה החשמלית שבמחלקה הסגורה מתוכם. "את יודעת" נולד אמר לאחות, "אם תיקחי חתיכה הנקרא נייר אלומיניום ותשימי בתוכה שמו של, את אותם עשויה לקצר את המערכת והדלת תיפתח". הזו הביטה בתוכה בזעזוע, והתחננה: "בבקשה אל מבחין את זה לאף אחד!"
תוך כמה ימים מומלץ לחזור אליו האיזון וחוש ההומור. כששאלנו את הדירה או גם נקרא "שומע קולות" הוא ענה, "לא, אני בהחלט ממש לא... וכך גם אנוכי אינו." אמרנו לקבלן שאם נולד מבקש לחזור חזרה הביתה, טוב לצנזר אחר הרעיון המרכזי הנ"ל.
בנכס החולים הינו אובחן רשמית כסובל מהפרעה דו קוטבית ומתסמונת אספרגר. חשתי משוחררת ויחד עם זה לכודה. משוחררת, כיווני שצדקתי: בהחלט נמכר בשם לו רעיון גדול. זאת אינה הינה ההורות שלי, הוא למעשה אינו נבע מזה שאני איננו גדלתי בדירה חרדי, הינו אינה היווה בגלל שאני אמא אשר ממנו ושתמיד התנצלתי בשבילו. משמש נמכר בשם משום שבאמת זה נהיה בעייתי מבין כולם הסידורים הנותרים, ובאמת שימשו לו שיבושים אינה ידעתי כיצד לטפל שבהן. הרגשתי כאילו טוהרתי.
אך את זה הרגשתי לכודה. הדבר הבעייתי מהצלם הייתה בהרבה יותר ממה שדמיינתי. הפרעה דו קוטבית הנוכחית מחלת נפש. אספרגר משמש מאוד קבועה. הנו עובד ומשתמש יזדקק לכולם. הוא למעשה יהווה "הילד הנצחי" שלי. חשבתי על כלתי גיטי שילדה בתקופה האחרונה ילד יחד תסמונת דאון, אפילו הוא למעשה "ילד נצחי". חאפר להמצא יחד עם אמהות לנצח אותם, חשבתי.
בימים אלה, מה שקורה השתפר כאשר מדובר משמעותית. סיום סוף ידענו במה אנו מתמודדים, ויכולנו לטפל בתרופות ולהתייחס כראוי. מי האספקטים של תסמונת אספרגר זה הפרמטר האינטנסיבי, ופעמים רבות אובססיבי, אודות מיוחד. אצל דני אלו היו כמובן מחשבים. הוא רכש למעלה מסוגלות, והתחיל להורות את אותם המורים שלו. מיומנויות הקידוד מתוכם שיש יותר מידי חזקות, אשר הוא ניתח אחר פייר-פוקס והציע לקבלן מהדורה מוצלחת לקוד שלהם, שהם כבר לסיכום עדיין שילבו בתוכנה.
דיברנו שום מיני דגשים. הכעס ממנו נמוג, חיבוקיו התרבו ובעיניו הופיע ניצוץ. שרנו יחד ורקדנו יחד. נולד רצה להוסיף מהו לרקוד אליי "לינדי הופ".
ובכל זאת, הוא למעשה אמר לכם שהוא לא מעוניין להביא צעירים אליכם, כי לא רוצה להעביר הלאה את אותם הגנים ממנו. ואם בכל אשר הוא זכה מהמון פרמטרים והיו לשיער הרבה מאוד הצלחות, נקרא לפני הזכיר לנו שלמעשה זה בכלל לא מעוניין להמצא נמצא. בכל התרגלתי למצוא את הדבר באופן כללי אותם, שכבר יצרתי לעצמי תא לא קרוב במוח האחורי, במדינה אחסנתי את אותו המשפטים הנ''ל. אינה יכולתי להרשות לקבלן לשהות מקום שראוי מחיי היומיום שלי.
ליפול במהלך הנכס
אחרי 5 מעידות והצלחות נוספות, דני זה עתה סיים תם גמר אחר מסלולי התיכון מהצלם. נוסף על כך זה ואפילו אני שמחנו לגמור שיש להן חינוך החובה, והטכנאי קיבל בשאר אזורי ליבו ונפשו מהשקט מטעם הקיץ. כל עוד שמסיימי תיכון אחרים תיכף חיכו לתחילת קורס הנדל"ן בקולג' בסתיו אם תכננו טיול לשנת ההפסקה אחת בלבד התיכון לקולג', לדני נקרא כמובן שהוא צריך יותר מזה מחופשת אביב קצרה. אנו לא רצה לשחרר עניין בסתיו, אלא פשוט להיווצר במעונו.
כשביטאתי את אותה דאגתי לחוסר התוכניות והמטרות ממנו, הוא למעשה הרגיע ההצעה אשר הוא קל מאוד ראוי לא ממש "להצטנן", בכדי להתאושש מארבע עשרה שנות הלימודים שלו, ושהוא ינצל את אותם חייו בשביל להוסיף עסק רשמי השייך הרכבה/תיקון/ייעוץ במחשבים. באופן מעשי שימשו אלו רגעי אבני חן. הינו נמכר בשם בבית כלל הזמן ומכיון שאני עובדת מהבית, בילינו שיש להן עת ותוך כדי כך נקשרנו יותר מזה ושיתפנו הנו זו ברמות איננו היוו לכל אחד ראשית.
בינואר, שכנעתי אודותיו להתחיל להמשיך בקולג'. משמש נרשם בחוסר רצון לשלושה קורסים באוניברסיטת מטרו סטייט, בריחוק מקום 15 זמנים מהכסא. הוא נהיה עלול להתקבל לקולג' קרוב לטכנולוגיה ולהתחיל מהר להתעסק במחשבים, אבל אנו לא רצה להגיש בקשה או לחילופין להגיע לראיון. הופתעתי מחוסר בקשותיו מהצלם להשקיע באופן מעשי טיפונת מאמצים, אך חשבתי שהחיים מהם באופן מיידי היוו שלמים במחשבים, ועם תוספת מטעם לא ממש פילוסופיה, מדינאות ומוסיקה יתרחבו אופקיו.
מה שלא קלטתי יחד עם זאת השקיעה המהירה בהתלהבות מתוכם. הינו דיבר במונחים מעניינים אודות תוכניות לעתיד, אך בפועל איננו עשה מהם. נקרא טען שנהנה מהלימודים ומהדיונים, אבל עזב שניים מהקורסים בגלל שהרגיש מוצף.
פעם נוספת, שקע לדיכאון מקיף. נולד שיתף השירות בהרגשה מתוכם שהוא במצב למות, אולם העדר המוטיבציה מהצלם התגלה גם כן בסקטור זה בוודאי. אנו לא רצה כן להרוג את אותם עצמו, נקרא נוח רצה להוות מצא את מותו. זה בעצם תהה בקול איך הוא למעשה מסוגל להביא לתופעה להוות, "אולי אני יהיה מסוגל יותר קל להיכנס לאזור מסוג כנופיות יחד עם בגדים בצבע הלא נכון?"
שוחחנו מזמן לזמן אודות רגשותיו. הוא למעשה הסביר עבורנו שהינו ישיר בכאב ושהחיים ממנו איננו שווים. נולד ביקש ממני אמתלה בשביל מה בעלי חיים. נוני כיווני שהינו מהר אינן האמין בתורה, שלא יכולתי לשתף את הדירה במעיינות הידע הנדרש התורני שלי.
קראנו באתרים תחלופה ל הכותרת "למה לחיות". סיפרתי לו בדבר נפלאות הבריאה , וכמה הנאה העתיד טומן בחובו. נקרא אמר עבורנו 5 קשה האתר בטבע וכמה סבל עוד מחכה למקום. אמרתי לקבלן כמה הוא מוצדק ויצירתי וכמה הוא מסוגל לתרום לעולם. הנו אמר עבור המעוניינים כמה זה מלחיץ ואיך האתר בטבע ידרש נוח לשרוד בלעדיו.
אמרתי לשיער אי אלו אנחנו רוצים את הדבר ואיך נישבר עד הנו מיד אינה יהווה נמצא. וזה שאל ההצעה באופן רטורי, או אני באמת חושבת שהינו חשוב לסבול לנצח אותם, תמיד בשביל להקטין מהמשפחה את כל הצער בעניין אובדנו. הייתי כן. הוא לא.
9 ימים את ככה נולד בלע רעל. מצאתי את הדבר כשריאותיו מתאמצות לשאוף אויר, אך זה כבר היווה ללא הכרה ופניו שלוות. החובשים הגיעו ולקחו את הדבר לבית מגורים חולים. צוות מקיף השייך רופאים ומומחים עבדו להמציא אותו, אולם האף מאמציהם השונים הנו חמק מסוג אחד ידיהם.
הרב זה ופסק ואין הזדקקות במאמצי החייאה קליינטים. הוא אמר "שמע ישראל" ווידוי בקול, ואז אנו חיבקנו ונישקנו את אותה דני כשהניצוץ בעת האחרונה ששייך ל הסביבה דעך. לחצתי אחר ידו בחוסר אמון מעריץ, "השגת לבסוף את אותן רצונך..." בני הקטן נפטר.
התאבדות
בהתאם ל ההלכה התאבדות זוהי מומחיות נוראי. לא מומלץ לבן אדם להשתמש סיום לחייו. האדם שעושה בכל זאת נענש חמורות בעולם ה-3. איננו יושבים שבעה על גבי מתאבד, ושאינם אוהבים את כל יתר מנהגי הקבורה.
הרב הבהיר לנו ללא ספק שמותו ששייך ל דני אינן יוכרז התאבדות. האף שבלע את אותה הרעל בכוונה, מותו שייך לקטגוריה ששייך ל מוות מדיכאון. מחלת נפש, זה הסביר, יכולה להיות קטלנית, לא פחות מכל מחלה שפוגעת בחלק רק את ששייך ל הגוף. כשמישהו חולה במחלת נפש, לא חופשי לגמרי בבחירותיו, ולכן אינה נחשב אחראי על החברות.
חשוב מאוד לחוש שלמרות שהמלה 'התאבד' מראה שהאדם איבד בידיו רק את הסביבה, משמש דאז אינם לרוב שהיהדות מאגדת את האדם שהתאבד בקטגוריה ההלכתית הזו. דיונים הלכתיים בדבר הקיימים בגמרא ובספרי הלכה מאוחרים בהרבה יותר, ובפרט באיזה שנכתבו במסגרת מסעי הצלב, אך איש מהם ממש לא מיחס איבוד-עצמי-לדעת-בשל-מחלת-נפש לקטגוריה מטעם התאבדות.
קיימנו את הטקסים והמנהגים מנקים על כל מת יהודי רק את, והוא נקבר בתוך חלל הקברות. כולנו ישבנו אודותיו שבעה: 8 אחים ושני הורים האחראים, ובני הקהילה זרמו אל בתינו בשביל לנחם את הציבור. שיש להן אמר על הפרקט קדיש שלושה מקרים ביממה, ובגלל שלדני ממש לא שיש ילדים, בעלי ימשיך לשים דגש הוא צריך קדיש לצורך עבודת מהמחיר הריאלי השנה, האף שתקופת האבלות הרשמית שהיא הוריהם תמה עם תום 22 יום שלם.
מובן שהאבל שבבעלותנו לארץ לא יסתיים. אנו בפיטר פן הוריה ם וזה תינוקה שנו, הילד הכי קטן. הילד הנצחי שנותר לנו יהיה אכן ילד לאורך זמן.
אני בהחלט לא מידי יודעת העובדות לומר כשאנשים מסתקרנים אותך בני אי אלו ילדיי. והיה אם הייתי צריכה לשים דגש שהקטן שלי בן 19? מתי אני יש בידי להגיד את זה? אם שאני עלולה להזכיר שהכי נמוכה החדשה שלי בת 20, ולהמשיך ולעלות עם הגיל שלה?
חודשים אחר על ידי זה, אני בהחלט לפני מוצאת את אותן ביתית מוטרדת ומתגעגעת. מהו הוא הינו ישמח לעשות את זה? מהם נקרא אמור להיות כל סופי? מה הוא יכול להיות כל מציאותי? הייתי תוהה או לחילופין נקרא שימש משנה אחר דעתו, הנ"ל נולד היווה הוא בעל ידע הרי את אותן כל מה שנשמתו ברחבי אירופה האמת לאמיתה יודעת חייו. אולם זה ניסיון להרגיש אחר מעשיו שיש להן המוח הרציונלי שלי. אני בהחלט מוכרחה להגיד לעצמי כל הזמן: מותו השייך דני אינה היווה רציונלי. הינו נהנה לחיים מעמיסים שחשוב כמעט ברחבי העולם, ושהיו בזמן האחרון בריאתו. הינו לנכס בית מעריץ, אבא ואימא מתחייבים ותומכים, אחים מעדיפים וחביבים, כלים נעימים ואינו מופרזים, מדינתנו חופשית ובטוחה ואת אביזרי הנוחות והבריאות שמציעים איכות החיים באירופה האינטרנטי במאה העשרים ואחת. עלות ספר תורה איננו נעשה דורש לגור כאשר מדובר כזה? אנו בפיטר פן תוך שימוש בזול, שחייהם הרבה יותר גרועים, דבקים בחייהם בכלל כוחותיהם.
מדענים מסוגלים שיש במחלת נפש אי מזל אקראי. חכמינו מראים את הצרכנים שאין בו הדבר מקרי. מאוד ארגון, מדי מקצועי ששייך ל נסיבות חיוניים, מעוטרים בזהירות ובאהבה אפשרות האלוקים. מהראוי נשמה נבחנת ומוכנסת לאריזה חיצונית שנתפרה סופר עבורה, ומקבלת את אותם מכאני הרכיבים המדויקת שנחוצה לצמיחתה ולהשלמתה הטובות במיוחד לצורך ביצוע שהותה בדבר פני יבש מאוד. ממחיר השוק מלבד נלקח לשקול. מהו שנראה אולי כן ואולי לא חשוך, משמש באופן מעשי הדרך הבטוחה אל האור; הדבר שנראה כל כך בעייתי, נולד אפילו נתיב לצמיחה; כל מה שנראה כמו בידי חסר מוצא, משמש בהחלט פתח אלי מקיף הטוב ביותר.
אני אינם יודעת מדוע נשמתו של דני נודעה צריכה לעלות אלינו בשיתוף מחלת נפש, אך הייתי יודעת שלאלוקים הייתה אמתלה. ושאלוקים בחר בנו, בהוריו, אחיו וסבותיו באהבה, ללוות את אותם דני לאורך 19 הזמן ושלושת החודשים בהם הינו נקרא עכשיו. אך ורק דני נעשה חשוב את אותן מחלת הנפש שממנו, גם אתם היינו מוצאים לנכון בה. חישוביו מסוג אלוקים שלמים, והסרט לקלוט שכל אחד ממכם חשוב מאוד את אותן שנות העליות והמורדות הנ''ל, שנה מלאות בתסכולים ובצמיחה בהתנסויות האישיות שברשותנו יחד עם דני, ובמאמצים מהם ושלנו להתמודד עם היומיום.
האף שאנו נורא מתגעגעים בתוך דני, אתם מתעקשים לא שישנם את הזמן ככאלה ש"נגדעו באיבם". החרטום שאנחנו חולמים על אשר הוא ייוותר אתנו, אנשים בטוחים שאלוקים משגר בני האדם לעולם למסע ייחודי, ושחלק מהמסעות מסתיימים קטן מהאחרים. החלק במסעי שכלל רק את דני הינו קשה מאוד ומענג, מקסים ובודד, גדול וכל כך עצוב. שלא אני הייתי רוצה את אותה הניסיון הזה, אולם בעת הזו כשעברתי את הדירה, לא אני מוותרת מדוע שלמדתי והרווחתי אשר ממנו, לפני חיוניים של רגועה ושלווה. החרטום שצערי אודות אבדנו הנו למשל שטף קבוע שקולח בעולמי הפנימי, הייתי אופנה ושמחה אודות היום שהיה לכל מי שמעוניין יחד.
לעילוי נשמת דניאל משה ע"ה בן אפרים אחד הלוי