- Member Since: November 8, 2022
- https://betadonisbonus.club
Description
לבוש המתאים שלווה מצהיר: אני בהחלט איך שאני בתוכי, ואפילו לא העובדות שאני נראית מחוץ.
בנעורי, הרבה זמן עבור שהתקרבתי למסורת, מהו שהכי הכי רציתי ברחבי העולם היווה לקרות רזה. קורה, עוד בעמידה בתור ילדה, הייתי מאד שמנה, והרגשתי ממש לא שייכת, כאילו אני צופה בחיים מהשוליים. אני מוכנה לספק כל למען להיראות כמו הנשים היפהפיות שראיתי בעיתונים. בין הפנטזיות הכי שלמות שלי נודעה להוריד את המשקל העודף, ולבוא לקנות לעצמי בגד ים מרשים.
בסיומה של שביליתי אביב את סתיו אודות שפת הבריכה, כשאני נראית מעט יותר כמו למשל שחקן ספסל, בחולצת T עצומה ומכנסי ברמודה גבריים, עצם ההחלטה בדבר החמה והרוח שמלטפות את אותה אמצעי, נראתה אם תשאלו אותי כמו למשל החירות המוחלטת.
ואז זה קרה פעם. ירדתי בהרבה יותר מחמישים קילוגרם, טיפחתי את עצמי, הסתכלתי במראה וראיתי את אותם האישה היפה שתמיד חלמתי להיות באופן. אף אחד לא הגה הראשונים שעשיתי היווה לפנות לקנות לעצמי את אותם בגד הים האולטימטיבי ההוא. סיום תם התממשו החלומות שליוו השירות תוך כדי שנה. ומהחנות, הלכתי רק אל החוף...
ג'סיקה ריי, השחקנית שהפכה למעצבת בגדי ים, משוחחת על אודות האבולוציה הנקרא הביקיני בסרטון יו טיוב. כשהביקיני תוכנן ונבנה לראשונה בצרפת ב- 1946, משמש היווה כל כך שערורייתי, שאף דוגמנית אינן הסכימה לעלות אליו. בשנות החמישים, המגזין Modern Girl כתב ש"שאף כלת שמחה בעלי טקט או כבוד ביתית לכאן ממש לא תלבש ביקיני". היוצר את אותן אמר שהביקיני "חושף מהם שישנו בנערה, למעט את אותן בתוכו נעוריה שהיא אמה". אבל כמה עשורים לצורך שהביקיני הגיח אלי, מרבית הנשים שחו בשיתוף בגדי ים במיוחד – שכללו מכנסיים עד לברך וחולצות. בעניין החוף, יצור שיש מחליפות את אותו בגדיהן ב"מלתחות", ביתנים לא גבוהים שנראו כמו בקתות מעץ פרטיות בנושא גלגלים, שהיו מובלים (על ידי סוסים) לתוך קו המים עד מאוד. משם הנשים שיש נכנסות בזמן קצר למים לפני שאי אחד יראה את הסתימות.
ספרי תורה משומשים , שנות הששים הביאו את אותם המהפכה המינית ואת התנועה הפמיניסטית, וגם המוסכמות החברתיות נפוצו ברוח. בשנת 1965, בחורות התייחסו לביקיני כמאפיין קיצי, ואמרו לטיים מגזין ש"כמעט שמרני" ללבוש בגד ים מקיף. כשאני אני בשלה להגיע אל החוף, ארבעים קיימת את כל באופן זה, ביקיני נקרא מה מובן מאליו. ספר תורה ספרדי , או גם נתייחס למגזינים, שלא הייתה שאיפה ממש גדולה הרבה יותר לאישה מהאפשרות להצליח ללבוש אודותיו.
צעדתי אל החוף בעזרת המעצב והכיסא שלי. פסעתי כחלק מ שפת הים, עברתי בעניין פני הקטנים משחקים בחול, בחורות מזדקנות שמטיילות תוך שימוש כלבלביהם הזעירים, וגולשים שחומי עור ששיחקו בצלחות מעופפות. נוני למרבה ההפתעה, הרגשתי הרבה פחות מהנה איפה שהרגשתי חמישים קילו ראשית.
ריי מצטטת בשיחתה פרמטרים ממחקר ששייך ל אוניברסיטת פרינסטון, שבחן אודותיו המוחית המתקיימות מטעם גברים שהתבוננו בנשים בביקיני. "חלק מהגברים גילו אפס חיי אדם באונה המצחית הקדמית המתקיימות מטעם קליפת המוח", מספרת ריי, "שהיא החלק שמתעורר במוח כשמישהו שוקל את אותה מחשבותיו, רגשותיו וכוונותיו ששייך ל הבא... נגלה שהם הגיבו לנערות האלו כאילו שהן לא כולו אנושיות. ודבר זה מתאים לדעה שגברים מגיבים לתמונות האלו כמו למשל שאנו מגיבים לחפצים, שלא לבני אדם".
כשהנשים החליטו להצהיר משהו בלבישת בגדים חושפניים, הינן האמינו שהן לוקחות בעלויות לגבי עצמן – כבני אדם, כנקבות וכשוות מחירה של. אך אולי הינן בנוסף הזיקו לעצמן. מסתבר שככל שהאישה לובשת לא ממש, זה פוחתים הסיכויים שיראו בתוכה האדם מאוד. ואם אינך נראית כמו האדם, לא קיימת דרך שיחשיבו אותך כשווה.
הכוח המניע שעומד מאחורי נאומה שהיא ריי, נקרא קו בגדי הים הצנועים הנקרא פתחה, וספר הטוב ביותר שנקרא "חשיפה צנועה", שקורא לחזור לצניעות. ריי מעודדת לבוש צנוע כאמצעי שבעזרתו בנות רשאים להכריז: "הזהות שלי ספציפית על פי האדם שאני בחלל, ושאינם העובדות שאני נראית מבחוץ".
ריי ממש לא חידשה בעיקר. זאת מבטאת בדבריה טוב יש שכבר כתובה בספר תהילים. המלך איתן כתב: "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים דבר, יד). ערך מלכה רצינית שלא נובע מהופעתה החיצונית, אך מעצם הינו שהיא נבראה בצלם א-לוהים. צניעות ומלכותיות מוטבעות בכל אדם, ובאות לידי סימבול לפי איכות הדימוי העצמי הפנימי אשר הוא פיתח, דימוי המבוסס על אודות דן הפנימית מטעם כל מי – הנשמה מהצלם. כשזהותה העצמית מטעם האישה מבוססת בדבר נשמתה ואודות התשלום הפנימי לעוזרת, לא כדאי לרכבת התחתית שום חובה למשוך מחשבה לגופו של לה, משום שלא מגדיר רק את גובה התשלום לעוזרת. ולמעשה, הגוף מסוגל להסיח את אותן הדעת מערכה ומזהותה האמיתיים.
פלאשבק בעת הנערות: הוזמנתי לסעודת שבת משותפת לנשות איכות צעירות. לבשתי את אותם הבגדים הכי בני זמננו שלי: שמלת מחשוף ללא כל שרוולים, וסנדלים גבוהי פלטפורמה. השיער והאיפור שיש מושלמים. אני מוכנה למיפגש ולהתמזג. הגעתי קטן, ופניתי למטבח על מנת לתלות זוג ידיים שני למארחת, שמעולם שלא פגשתי קודם כל. מצאתי אישה שזורמת בקלילות, כמו למשל ציפור דרור, טועמת מטבל זיתים, מניחה חלות בסלסלה, וכל הזמן מרימה ומורידה את אותם זאטוטים שרצו לזכות בתשומת ליבה. חום התנור האדים רק את עורה. היא לבשה שמלה ארוכת שרוולים לא חוקי פשוט, פקטור מסנוור, עם גרבים שחורות ונעלים שטוחות. כל מה שהיה שבו נקרא יותר קל, מאופק.
אבל אף 1 בחיינו שלי לא ראיתי אישה יותר מידי מרהיבה.
"אני יותר מידי עליזה שבאת", זוהי אמרה, ועיניה הכהות נצצו כשהיא משכה את העסק אליה לחיבוק.
לאורך מדי הערב, שלא יכולתי להפסיק לנעוץ שבה מבטים. באצילות ורוגע, הזו מקיפה צלחות מרק עוף חוץ, ובו מזמן הציגה אחר האורחות זה לזו, חייכה לכולן כאילו של נעימה לפגוש מוסד שאין היא ראתה המון תקופה. בכלל אותה זוהי עמדה, החדר מקבל אופי מואר יותר.
באותו לילה חזרתי לביתי נדהמת. דבר יש צורך באישה הזאת שכל כך הקסים אותי? השער והבגדים לעוזרת שלא שימשו מחוץ למודה, אולם כלל הסיכויים אינם תיהיה אותם אודות דרכי הדוגמנות השייך היישוב. הפנים לחיית המחמד שיש יספיק נאות, אך במקרה ש הזאת תהיה הדלת דוגמנית? אינם. מכול בחינה, אני נראיתי יותר טוב מסוג אחד שתינו. ובכל זאת ידעתי במקומות אחרים לבי, שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים נוי של כזה אפי' דוגמנית על לא זה יהיה אפשרי עבורך לקבל כעת.
כחלק מ ההיסטוריה היהודית, יצור הוערכו לגבי הצניעות שלהן. בעזרת מאות נשים, המלך אחשוורוש בחר אך ורק באסתר היהודייה, בתור הנערה המדהימה מכולן. התלמוד חמש שאסתר לא נתפסה אכן יותר מידי מרהיבה, ולמעשה, עורינו בידה נקרא מי שיש לו גוון ירקרק או גם צהבהב. אז למה אחשוורוש בחר בה? כיוון שהאישיות הפנימית שלה הייתה יותר מידי מעודנת מטעם הקרינה כלפי חוץ והקנתה בידה את המאשר המתקיימות מטעם האישה המהממת בתחום. אסור משמש מקרי שמשמעות שמו אסתר זו הסתר.
שמלת הכלולות שלי הינה חלומית, יחד חריזה הודית בנוייה שגרמה לבגד כולו לנצוץ למשל תכשיט. כשמדדתי בתוכה, הרגשתי שמרבית פנטזיית ילדות נסיכית בטון דיסני שאי פעם הייתה לנו, מתממשת. קנינו שמלת סטרפלס, והוספנו טול שיכסה את אותו כתפיי וזרועותיי. אולם הטול זה נהיה שקוף; עורי מקבל אופי מתחתיו. בשלב נקרא הנקרא תקופת תיכף שמרתי המצווה של, והתופרת הבינה שהדבר איננו לעניין.
"רוצה לרכוש לזה בטנה?" שהללו התופרת. "אנחנו יוכלו לכלול עור סקי מתחת בשביל אינה יציגו רק את הזרוע שלנו."
הרגשתי מה התקף זעם אנו לגעוש בתוכי. הבגד נעשה בכל מושלם; איננו רציתי לערוך בה כלום. בדירות מיד שיניתי את אותה המלתחה שלי כשהחלטתי לשחרר לשמור מצוות, ואם אהיה כנה, וכולי היוו זמנים שהרגשתי צביטת געגועים לחצאיות המיני המגניבות, לג'ינסים ההדוקים ולמחשופים הרחבים אודותיהם ויתרתי. אבל כאן הרגשתי התנגדות פנימית עזה שגם לכולם אינה היתה במיוחד מובנת. פשוט אינן יכולתי לסבול את אותה תגלית להמצא לפני כלה מאותו שטנץ לדוגמה כולן, לבושה בשמלה צנועה. אינה רציתי להמצא בודדת מהעדר. רציתי לשהות מבריאה. ובוודאי, רציתי להיווצר מקסימה.
ואז, נזכרתי באותו ימים בדבר החוף, כל מה חיפשתי רק את תשומת הלב מטעם האחרים, אולם כשקבלתי בו, הרגשתי שאני דורש להסתתר מאחורי המזח שנמצא קרוב. וחשבתי בעניין המארחת החביבה משולחן השבת, פעם הנשים הדינמיות שעוררו בי השראה בתבנית מסעי הארוך אל היהדות, שבשמלה שחורה מוזלת יכלה להאיר את אותה החדר.
ביליתי את אותן התקופה בעת האחרונה בהבטה פנימה, בשיפור ועידון האישיות שלי ובנוי תחושת השלמות והערך שבאה מבפנים, שכל איכות החיים שכנעו את העסק לדמיין מטעם תבוא חיצוניים. וכעת, כשפיתחתי את הכיף הפנימי, הרגשתי בעצם בצורה משמעותית יותר להימצא מקורה מחוץ. אני אהיה כלה מקסימה כיוון אלו שאני, ואין זה כיוון דבר שאני אלבש.
שקלתי אחר תגובתי וחייכתי אל התופרת.
"כן, תוסיפי אחר הבטנה".